Loading home…
ירושלים תמיד היתה ותמיד תהיה עיר שחיה על זמן שאול. זה נכון כבר שלושת אלפים שנה וזה לא הולך להשתנות בקרוב. מתוך המצב הקיומי הזה, שהוא זמני וקבוע באותה מידה, צמחה וצומחת לה המוסיקה העצמאית של העיר. מוסיקה שמנסרת גם בחגים וגם בפיגועים. מוסיקה שיכולה ללוות גם הלוויות וגם שמחות. מוסיקה שחותרת נגד כל מה שמקולקל כאן. מוסיקה שהיא תרופה ולא מותרות. גם עכשיו, כשירושלים בוערת מבפנים וגם מבחוץ, הכוחות העצמאיים שעושים כאן מוסיקה במשך שניים וחצי עשורים ממשיכים להרעיש את העיר. הם עושים את זה כי אין ברירה. כי בהיעדר מוסיקה אין תרופה. ובהיעדר תרופה אין טעם. ובהיעדר טעם, הכול מותרות. הקיץ הזה החזית המוזיקלית של העיר מתכנסת בפעם השנייה, והפעם במגרש הביתי שלה - המזקקה, אוגנדה, גלריה שודדי י-ם, סירה, בית ריק ועוד. במשך חמישה ימים תוקם בעיר תחנת רדיו זמנית שתשרטט את קווי המתאר של היצירה העצמאית לדורותיה, ותתן ביטוי ליוצרים האינדיווידואלים, ללהקות העקשניות, לדי-ג'ייאים שמרחיבים את האופקים, לקולקטיבים שיצרו עולמות, ולמקומות שמהווים את מגרש המשחקים הפרוע לכל הניסויים הללו.